חדשות ועדכונים

המתקנים לטיפול בפסולת עירונית צוברים תאוצה, אך הבעיות הישנות של ישראל עדיין כאן

צפריר רינת, הארץ, סביבה ואקלים, 15.05.2026 

מפעל במערב ראשון לציון למיון פסולת ולטיפול במרכיב האורגני שלה יופעל בתחילת 2027 ויסייע למדינה לצמצם בהדרגה את ההטמנה, אך כדי שהטיפול בפסולת באמת יעלה מדרגה נדרש שינוי ממשי היכן שהיא נוצרת – בבית

תעשיית הטיפול בפסולת בישראל עוברת שדרוג טכנולוגי עם השקעות הנאמדות במיליארדי שקלים. בכמה אתרים מוקמים מתקנים גדולים למיון פסולת ובתוך כמה שנים יתחיל לפעול באזור התעשייה נאות חובב בנגב מתקן ראשון להפקת אנרגיה משריפת פסולת. החידושים הללו יגוונו את אופן הטיפול בפסולת, אך אינם פותרים את הבעיות הישנות של ישראל: הפרדת פסולת בהיקף נמוך, כדאיות כלכלית להמשך ההטמנה ותעשיית מחזור מצומצמת. על כן, הדרך להפחתה של ממש בשיעורי ההטמנה – השיטה הרצויה פחות מכול לטיפול בפסולת מבחינת הסביבה – עלולה להישאר חסומה.

על פי תוכנית העבודה של המשרד להגנת הסביבה ל־2026 שהתפרסמה החודש, כ־%75 מהפסולת בישראל מועברת כיום להטמנה. היעד הוא לצמצם את השיעור ל־%60 עד סוף העשור ולהפחיתו עוד יותר לאורך העשור הבא. בשל מצוקת המקום ההולכת ומחריפה באתרי ההטמנה, הצורך בייעול התחום נעשה דחוף. לפני כשלושה חודשים פרסמה הממשלה קול קורא להצעות לאסדרת משק הפסולת. ההצעות אמורות לשקול בין השאר היבטים של פעילות הרשויות המקומיות, מכרזים, פיקוח ותחרותיות. בינתיים, הואיל ואתרי ההטמנה הקיימים קרובים למיצוי הקיבולת שלהם, החליט המשרד לאשר תאי הטמנה חדשים צמוד לאתרים הפעילים.

תנאי הכרחי להפחתת ההטמנה הוא פריסה ארצית של מתקני מיון וטיפול בפסולת. לאחר שנים של עיכובים חלה בזה התקדמות: בשנה שעברה נחנך מתקן מיון בגליל המערבי, ליד אתר הפסולת הסמוך לקיבוץ עברון; בחירייה, איגוד ערים דן לתברואה משלים את הקמתו של מתקן מיון שאמור להתחיל לפעול עד סוף 2027 .בסך הכול יש בתהליכי הפעלה או בנייה כעשרה מתקני מיון פסולת ושני מתקנים לטיפול בפסולת אורגנית, שמשקלה כ־%40 ממשקל הפסולת הכולל.

לא רחוק מהשכונות המערביות של ראשון לציון מתנהלות עבודות מתקדמות להקמת מתקן מיון פסולת עירונית וטיפול במרכיב האורגני שלה – בעיקר שאריות מזון. את המתקן תקים ותפעיל חברת סמארט וייסט (Waste Smart) שבבעלות קבוצת שיכון ובינוי וקבוצת בלוג'ן, והוא ככל הנראה הגדול והמורכב ביותר שהוקם עד היום בישראל.
המתקן צפוי להתחיל לפעול בתחילת השנה הבאה. יהיו בו בורות קליטה שמהם תועבר הפסולת, לאחר מיון ידני, אל מערכת מסועים שייעשה בהם מיון ממוכן. פסולת מתאימה – תישלח משם למחזור. בה בעת, הפסולת האורגנית תועבר אל מערכת טיפול אנאירובי, כלומר פירוק ביולוגי המייצר גז (ביו־גז) להפקת חשמל. עיסת החומר האורגני שתיוותר מהתהליך תעבור שלב נוסף של ייבוש וערבוב עם גזם, ותהפוך לקומפוסט.

שאר המרכיבים הלא מנוצלים יועברו למתקן RDF (דלק על בסיס פסולת). מדובר במתקן מיון נוסף, שממנו ייאספו מרכיבים כגון נייר ופלסטיק ויועברו למפעל המלט של "נשר" ברמלה. שם הם ישמשו דלק להפעלת התנורים. מרכיבי פסולת דומים כבר נשלחים למפעל מאתר חירייה. "המתקן שלנו אמור לקלוט 365 אלף טונות של פסולת בשנה, והוא בעצם הפתרון היחיד שאינו מבוסס על הטמנה שיש לרשויות בדרום גוש דן", אומר מנכ"ל סמארט וייסט, אריה זאוברמן.
"היעד הוא שרק 45% מהפסולת שמגיעה למתקן יועברו להטמנה".

ממזון לחשמל
ניתוח התוצרים של סמארט וייסט מלמד שהוא אכן יקטין את כמות הפסולת שתגיע למטמנות, אבל לא יקדם במידה רבה את השימוש החוזר בחומרי הגלם, שהוא המטרה העיקרית בטיפול סביבתי. רק 5% מהפסולת שתעבור מיון במערכת המסועים ימשיכו בדרכם למחזור, וזאת בגלל האיכות הירודה של החומרים כשהם בפסולת מעורבת ובגלל תעשיית מחזור שאינה מפותחת דיה.

נוסף על כך, הקומפוסט שיופק במתקן לא ישמש לחקלאות, שהיא הייעוד המועדף, אלא יועבר להטמנה. השימוש החקלאי נאסר בגלל שמדובר בקומפוסט המתבסס על פסולת שלא הופרדה ומכילה זכוכית ופלסטיק. ועם זאת, תהליך הטיפול הביולוגי והוצאת הנוזלים יצמצם במידה ניכרת את משקל הפסולת האורגנית ואת הנפח שלה, ויהפוך את החומר האורגני לחומר מיוצב שאינו גורם לפליטת גז החממה מתאן. מבחינת המשרד להגנת הסביבה, זה יתרון חשוב.

קשיים דומים הקשורים למחזור בהיקף מצומצם ולאי־היכולת להפיק קומפוסט באיכות טובה, ישנם גם במתקני מיון שהוקמו לאחרונה בגליל ובנגב.
על פי זאוברמן, הפעלת המתקן תהיה כלכלית למרות שהוא לא ימכור מוצרי מחזור רבים או קומפוסט. מקור ההכנסה העיקרי שלו יהיה התשלום שיעבירו הרשויות המקומיות תמורת הטיפול בפסולת, אבל הכלכליות נשענת גם על סיוע לא קטן מהמדינה

סמארט וייסט קיבלה מענקים בסך מאות מיליוני שקלים על אף שלא ביקשה זאת בהצעת המכרז. לדברי זאוברמן, הסיוע ניתן בין השאר לאחר שהתברר שהמדינה אינה מסוגלת להזיז מתקני תשתית סמוכים, ובראשם קו מים מרכזי. מתוך כך היה צורך לשנות את תכנון המתקן והדבר ייקר את מחירו. בנוסף דרשה המדינה את הוספת מתקן ה־RDF ומתקנים אחרים לטיפול בפסולת אורגנית.

המדינה תסבסד את הפעלת המתקן במשך כמה שנים, בדומה לאופן שבו סבסדה בשנים האחרונות מתקני מיון פסולת אחרים. מה שמאיים כיום על כלכליותו הוא המשך ההטמנה. באזור המרכז עדיין אפשר להטמין באתר חרובית ממזרח לקריית מלאכי. המחיר הנמוך גורם לרשויות באזור, ואפילו מאזור ירושלים, שיעדיפו להעביר את הפסולת שלהן לחרובית, ולכן הן לא חתמו על הסכם עם סמארט וייסט.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי אתר חרובית פועל עם רישיון עסק ובהתאם לתנאים סביבתיים, וכי הוא צפוי להגיע למיצוי נפח ההטמנה המאושר בעוד כשנה וחצי עד שנתיים. איגוד הערים המפעיל את המטמנה הכין תוכנית להרחבתה, והמשרד כבר התבקש להכין הנחיות לתסקיר השפעה סביבתית. "יצוין כי קיים צורך בפתרון קצה זמין לרשויות האזור, בדגש על מחוז ירושלים, עד להקמת מתקנים מתקדמים לטיפול בפסולת הנמצאים כעת בהליכי תכנון", נמסר.

בעיית משקי הבית
"כדי לשפר את הכלכליות אנחנו צריכים שתהיה הפרדת פסולת במשקי הבית ושתהיה תעשיית מחזור גדולה יותר עם ביקוש לתוצרי המיון", אומר זאוברמן. "בנוסף, צריך מתקני השבה (הפקת אנרגיה מפסולת, צ"ר) שיהיה אפשר להעביר אליהם את שאריות המיון, במקום למטמנות".

מאמצי המשרד להגנת הסביבה לקדם הפרדת פסולת במקור, לא הצליחו עד היום. ההפרדה נשארה מצומצמת והיא נעשית בעיקר ביישובים קטנים. הניסיון של מדינות באירופה מלמד שאפשר לקדם הפרדה גם באזורים עירוניים. דוגמה בולטת היא איטליה, שבתוך כמה שנים הצליחה בדרך זו להפחית בעשרות אחוזים את כמות הפסולת העוברת להטמנה.

ד"ר יאיר צדיק, מנהל חברת "שיאן טכנולוגיות" המייעצת בנושאי כלכלה מעגלית, עשה באיטליה התמחות במסגרת פוסט־דוקטורט בתחום הפסולת. "האיטלקים הצליחו לצמצם את ההטמנה בין השאר בעזרת תשתית מתאימה של פחים להפרדה והרבה פעילות חינוכית", הוא מסביר. "בישראל לא היה טעם להפריד בעבר כי לא היו מתקני קצה לקלוט את מה שהופרד. עכשיו, כשמתקנים כאלה קמים, צריך לעודד את ההפרדה, אחרת הם לא יצליחו להעביר את הפסולת למחזור או להפוך אותה לקומפוסט. המתקנים הטכנולוגיים חשובים, אבל זה לא מספיק".

צדיק טוען שצריך לפתח יוזמות להפרדת פסולת באמצעות חינוך ובמידת הצורך גם באמצעות תמריצים כספיים. הוא עצמו היה מעורב בכמה פרויקטים שכונתיים ובמוסדות חינוך בטמרה ובשדרות, שלדבריו סייעו להגדיל את שיעור הפרדת הפסולת. בקרוב יחל פרויקט של אוניברסיטת חיפה ועיריית באקה אל־גרבייה לעידוד הפרדת פסולת זכוכית באמצעות פעילות חינוכית בגני ילדים. צדיק ישתתף גם בפרויקט זה. "כשראש העיר מבקש ממך להפריד פסולת, אתה לא תמיד משתכנע. כשהילד שלך מעודד אותך, יש יותר סיכוי שתעשה זאת", הוא אומר.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "הפסולת העירונית בישראל היא המרכיב בעל ההשפעה הסביבתית הגדולה ביותר ולכן חובה לטפל בו.
הדרך המועדפת מבחינה סביבתית היא מניעת בזבוז מזון במקור, ולאחר מכן הפרדת פסולת אורגנית ליצירת קומפוסט איכותי או טיפול בעיכול אנאירובי לייצור ביו־גז.
"המשרד פועל בכמה מישורים להנחת תשתיות להפרדת פסולת במקור. אחד מהם הוא המגזר המוסדי־מסחרי, שבו היקף הפסולת נאמד ב־400–500 אלף טונות בשנה. היתרון טמון בכך שמגזר זה מרוכז ואחיד יחסית, ולכן קל ויעיל יותר להפריד ולאסוף בו את הפסולת בהשוואה לפסולת של משקי בית. כדי לקדם את הטיפול במקטע זה, המשרד פועל לתמיכה באמצעות סבסוד של כ־50 מיליון שקל מקרן הניקיון בהקמת מתקני טיפול מקומיים לפסולת אורגנית במגזר המוסדי. אשר לתמיכה ברשויות מקומיות להפרדת פסולת אורגנית במקור – המשרד אישר תקציב של כ־20 מיליון שקל מקרן הניקיון עבור רשויות המפרידות פסולת זו".

זאוברמן אומר שאם תגיע פסולת מופרדת כזאת, המתקן במערב ראשון לציון מוכן לטפל בה ולהפוך אותה לקומפוסט שיהיה אפשר להשתמש בו גם לחקלאות.

לינק ישיר למאמר:https://www.haaretz.co.il/nature/2026-05

הנתונים בשחור-לבן, המדיניות באפור – הפער בין מהפכת המיחזור להטמנה – אריה זאוברמן, מנהל כללי מיזם Smart Waste

זמן ישראל, 29.3.2026

שוב ושוב אנו שומעים על "מהפכת המיחזור" ועל "כלכלה מעגלית", אבל הנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מספרים סיפור שונה לחלוטין: כמות הפסולת העירונית בישראל בשנת 2024 גדלה ב-2% ועלתה ל-6.4 מיליון טון, אך מנגד שיעור המיחזור ירד ב-1.56 מיליון טון לעומת שנת 2023. השאלה היא מדוע, והאם מעט מדי משאבים מושקעים היכן שצריך.

כדי להבין את עומק הבעיה, די להשוות: בישראל כ-85% מהפסולת עדיין מוטמנת, לעומת 35% בלבד במדינות האיחוד האירופי ו-42% בממוצע במדינות ה-OECD.

יותר מכך, בעוד שאנחנו מייצרים 691 ק"ג פסולת לאדם בשנה, הממוצע במדינות מפותחות הוא 534 ק"ג בלבד. אירופה לא רק מייצרת פחות פסולת – היא גם למדה לטפל בה: מדינות כמו אוסטריה מגיעות ל-60% מיחזור, ובאיטליה אף ל-80% באזורים מסוימים.

כמות הפסולת העירונית בישראל בשנת 2024 גדלה ב-2% ועלתה ל-6.4 מיליון טון, אך מנגד שיעור המיחזור ירד ב-1.56 מיליון טון לעומת שנת 2023. השאלה היא מדוע, והאם מעט מדי משאבים מושקעים היכן שצריך

חשוב להבין את הבעיה: למדינת ישראל יש את היכולת הטכנולוגית הנדרשת. ישראל בונה מתקני מיחזור מתקדמים, אבל במקום לנצל את המתקנים האלה, המדינה ממשיכה לעודד הטמנה, הפתרון המיושן, המזהם והזול לטווח הקצר.

הבעיה אינה טכנית אלא בתפיסה. כל עוד הטמנה נשארת כפתרון זול ונוח לרשויות המקומיות, אין תמריץ אמיתי למיחזור והשבה. היטל ההטמנה בישראל נמוך משמעותית ביחס למדינות אירופה, שם מדינות יצרו מתאם ברור בין מחיר ההטמנה להיקפיה – חלקן אף הטילו איסור מוחלט על הטמנת פסולת לא מטופלת.

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, קרוב ל-70% הפסולת שלנו איננה "אשפה חסרת ערך" אלא חומרי גלם שמאפשרים ייצור אנרגיה ירוקה, מיחזור לתעשייה וחסכון אמיתי במשאבי הטבע. הפחים הירוקים שלנו הפכו למחסני פסולת מעורבת, שרובה מוטמנת במקום להיות ממוחזרת.

זו לא רק בעיה סביבתית – זו גם החמצה כלכלית עצומה. בהטמנה חומרי גלם יקרי ערך נקברים באדמה, ואנחנו משלמים פעמיים: פעם אחת בזיהום שנוצר מאתרי ההטמנה ופעם שנייה באובדן היכולת לנצל חומרי גלם לתעשיות המשך.

חשוב להבין את הבעיה: לישראל יש את היכולת הטכנולוגית הנדרשת. היא בונה מתקני מיחזור מתקדמים, אך במקום לנצלם, המדינה ממשיכה לעודד הטמנה, הפתרון המיושן, המזהם והזול לטווח הקצר

הפתרון לא נמצא בהוספת עוד פחים צבעוניים או בהסברה נוספת לציבור. הפתרון האמיתי הוא הקמה של תשתיות מתקני מיון, טיפול ומיחזור פסולת. ללא תשתיות ומתקנים כאלה – גם אם נגדיל את מספר הפחים הייעודיים או נפריד פסולת במקור – לא נוכל להתמודד עם כמויות הפסולת האדירות שממשיכות להיקבר באדמה ולזהם את הסביבה.

מתקנים חדשניים למיון וטיפול בפסולת הם המענה למשבר הפסולת שבו נמצאת ישראל. כלל הפסולת שמגיעה למתקנים אלו עוברת תהליך מיון קפדני: מתכות, פלסטיק, נייר וקרטון מופרדים ונשלחים כמשאב לתעשייה הישראלית. החומר האורגני, מרכיב משמעותי ביותר – עובר תהליך ביולוגי שמפיק ממנו ביו גז וייצור חשמל ירוק. כך אנו מצמצמים את ההטמנה ביותר מ-50% ומקדמים כלכלה מעגלית, שבה פסולת מפסיקה להיות מטרד והופכת להיות חלק ממעגל הייצור והאנרגיה.

פתרון הבעיה לא מורכב. כדי לעשות שינוי ולעבור מהטמנה לטיפול בפסולת, נדרשת תוכנית עבודה פשוטה, שרואה את כל התמונה. צריך להפוך את ההטמנה ללא כדאית ולא כלכלית, נדרש להטיל מיסוי משמעותי על הטמנת פסולת, ולהעביר את התקציבים לפיתוח תעשיה שעושה שימוש בתוצרי מיחזור לשימוש חוזר, שמחזק את הכלכלה ומיצר מקומות עבודה.

בנוסף, יש לתת תמריצים לרשויות ולגופים פרטיים לייצר חלופות להטמנה תוך הכרה שבכל תת איזור יש אילוצים וצרכים שונים, ומעל כל זה ליצור חקיקה ורגולציה, כולל כזו שמחייבת את התעשייה לעבוד עם חומרים ממוחזרים. הטמנה של פסולת לא מטופלת תהפוך להיות אסורה עם משמעות פלילית, כפי שאסור להזרים שפכים לנחלים ולים, אלא לטפל במתקנים לטיהור שפכים.

כדי לעשות שינוי ולעבור מהטמנה לטיפול בפסולת, נדרשת תוכנית עבודה פשוטה שרואה את כל התמונה. צריך להפוך את ההטמנה ללא כדאית ולא כלכלית, להטיל מיסוי משמעותי על הטמנת פסולת ולתמרץ חלופות

בישראל יש את הידע, הטכנולוגיה והיכולת – חסר רק דבר אחד: ניהול ומדיניות מקצועית ברורה, נטולת פוליטיקה.

כל יום שעובר בו אנו קוברים אלפי טונות של חומרים שניתן היה למחזר, הוא יום שבו אנו קוברים גם את עתידנו הסביבתי והכלכלי. הגיע הזמן לעצור את האבסורד הזה ולהתקדם כמו המדינות המפותחות, שכבר הוכיחו שזה אפשרי.

לינק ישיר למאמר: https://www.zman.co.il/666549/

מתקן חדש לטיפול, מיון ומיחזור פסולת יוצא לדרך – ראיון עם חגי פדר, מנכ"ל החברה

מגזין רשויות, 2.2.2026

חברת סמארט וויסט אקו שבבעלות קבוצת שיכון ובינוי וקבוצת בלוג’ן משיקה מתקן מתקדם לטיפול, מיון ומיחזור פסולת והפקת אנרגיה ירוקה. חגי פדר, מנכ״ל סמארט וויסט אקו: ״סמארט וויסט אקו מייצרת מהפכה בשוק הטיפול בפסולת – באמצעות מחירים תחרותיים, מיקום זמין ונוח, מערכת ניהול תורים חכמה ותהליכי קבלה אוטומטיים לקיצור זמני ההמתנה״

משבר הפסולת בישראל הולך ומעמיק בשנה האחרונה, ככל ועתודות הטמנה מצטמצמות ועלויות ההובלה מזנקות. מדי שנה מייצרת ישראל מעל ל-6 מיליון טון פסולת עירונית, מתוכה מוטמנת באדמה למעלה מ-80%. הפתרון המיטבי והכלכלי לצמצום ההטמנה הוא פיתוח והקמה של מתקני טיפול ומיחזור פסולת ברחבי הארץ, שהופכים את הפסולת למשאב כלכלי ויעיל.

ייצור חשמל ירוק באמצעות פסולת

חברת סמארט וויסט אקו שבבעלות קבוצת שיכון ובינוי וקבוצת בלוג’ן, מובילה מהפכה במשק הפסולת בישראל: הקמת פארק חדש לטיפול בפסולת. המתקן החדשני מציע לרשויות אלטרנטיבה סביבתית זמינה ותחרותית. באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, המתקן צפוי להוביל שינוי באופן הטיפול בפסולת בישראל באמצעות מיון, מיחזור וטיפול באשפה לצד ייצור חשמל ירוק.

לקראת ‬פתיחת ‬הפארק ‬להפעלה ‬מסחרית, ‬ערכנו ‬ריאיון ‬עם ‬מנכ״ל סמארט וויסט אקו, ‬חגי ‬פדר.‬

מה הייחודיות של המתקן החדש?

“הפארק החדש עושה שימוש בטכנולוגיות המתקדמות בעולם, וממצה את השימוש האפשרי בפסולת העירונית. הפסולת עוברת תהליך מיון והפרדה, במהלכה מפרידים את החומרים השונים – פלסטיק, נייר, קרטון, מתכות, בקבוקים וחומר אורגני. כל חומר מופנה למסלול המתאים לו: פלסטיק וקרטון למפעלי מחזור, מתכות לתעשיית המתכת, והחומר האורגני עובר תהליך שמייצר אנרגיה וקומפוסט. בסוף התהליך אנחנו מחזירים כ-60% מהפסולת למעגל הכלכלי – זו מהפכה של ממש בתפיסת הפסולת והפיכתה ממטרד למשאב.“

מהם היתרונות הכלכליים של המתקן בהתייחס לרשויות המקומיות?

“הנושא הכלכלי הוא קריטי לרשויות, בפרט לאור העלייה המתמדת בעלויות ההטמנה. אנחנו מייצרים שינוי בשוק הטיפול בפסולת באמצעות מחירים תחרותיים, לצד מיקום זמין ונוח לרשויות רבות בישראל. מיקום המתקן בסמוך לרשויות מביא לחסכון בעלויות הובלה ודלק בהשוואה לאתרי ההטמנה המרוחקים. מדוע לפנות את הפסולת העירונית לבור באדמה במרחק של שעתיים נסיעה בדרום, אם יש אפשרות נגישה, סביבתית, כלכלית ויעילה יותר? בחישוב כולל, רשות יכולה לחסוך עד מיליוני שקלים בשנה בעלויות הטיפול בפסולת.“

מה מבדיל את מתקן סמארט וויסט ממתקני פסולת אחרים?

“ההבדל המרכזי הוא בתפיסת השירות: ״זמן הוא כסף״. משאית זבל שעומדת בתור במתקן פסולת היא משאית שלא אוספת פסולת ברחובות. תכננו את המתקן כך שזמן הפריקה הממוצע יהיה קצר מרגע הכניסה ועד היציאה; יש לנו 10 עמדות פריקה מקבילות, מערכת ניהול תורים חכמה ותהליכי קבלה אוטומטיים שמקצרים משמעותית את זמני ההמתנה.“

איך אתם מבטיחים שקיפות מלאה בנושא השקילה וההתחשבנות?

“זו נקודה קריטית. פיתחנו מערכת דיגיטלית מתקדמת שמתעדת כל כניסה של משאית, כולל צילום הרכב, שקילה אוטומטית בכניסה וביציאה ותיעוד מלא של התהליך. כל רשות מקבלת גישה לפורטל ייעודי שבו היא יכולה לראות בזמן אמת את כל הנתונים – מספר משאיות שנכנסו לאתר, המשקל שנקלט, זמן מדויק – אין יותר ויכוחים על חשבונות בסוף החודש. הכל שקוף ומתועד.“

מה לגבי גמישות תפעולית – האם המתקן יוכל להתמודד עם עומסים גבוהים?

“בהחלט. אנחנו מבינים שיש תקופות עמוסות יותר כמו חגים או אירועים מיוחדים. המתקן תוכנן עם יכולת קליטה של 400 אלף טון בשנה, ועם גמישות תפעולית לקליטת עומסי שיא. בנוסף, שעות הפעילות שלנו מותאמות לצורכי הרשויות – 24 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע.“

איך אתם רואים את שיתוף הפעולה עם הרשויות בטווח הארוך?

“אנחנו רואים ברשויות המקומיות שותפות אמיתיות. תקופת הקורונה והשנתיים האחרונות הוכיחו שהשלטון המקומי הוא המפתח לשינויים ולהתפתחות במדינת ישראל, וכך גם בנושא משבר הפסולת. המטרה שלנו היא לא רק לקלוט פסולת, אלא לעזור לרשויות לשפר את מערך הטיפול בפסולת שלהן. בסופו של דבר, כשהרשות עובדת ביעילות, כולם מרוויחים – התושבים, הרשות והסביבה של כולנו.“

מסר לסיום?

“אני מזמין את מנהלי השפ“ע ומהנדסי הערים לביקור במתקן. אנחנו גאים במה שהקמנו – המתקן המתקדם והחדשני בישראל, שמשלב טכנולוגיה פורצת דרך עם הבנה עמוקה של הצרכים התפעוליים של הרשויות – לא עוד מתקן פסולת, אלא מערכת שלמה שנועדה להקל על העבודה היומיומית של הרשויות לשפר את השירות לתושבים, ולחולל מהפכה במשק הפסולת בישראל.“

לינק ישיר למאמר: https://www.rashuiot.co.il/html5/ARCLookup.taf?_function=details&_ID=75103&did=1118&G=1118&SM=

תם עידן ההטמנה.

מדי שנה מייצרת ישראל מעל ל-6 מיליון טון פסולת עירונית, וכמעט 80% ממנה עדיין מוטמנת באדמה. ההטמנה היא הפתרון הגרוע ביותר לטיפול בפסולת. היא מזהמת קרקע ומי תהום, פולטת גזי חממה במשך עשרות שנים, ותופסת שטחי קרקע יקרים במדינה קטנה כשלנו. אבל הנזק הגדול ביותר הוא אחר – כל עוד ההטמנה זמינה וזולה, אין תמריץ אמיתי לפתח ולהקים מתקני טיפול מתקדמים. ההטמנה חונקת כל חדשנות וקידמה בתחום.

דבריו של יו"ר חירייה שהתפרסמו לאחרונה, בו הוא קורא למדינה להרחיב את הטמנת הפסולת, עלולים לפגוע בהתפתחות שוק הטיפול בפסולת, ולהביא עלינו עוד שנים רבות של הטמנת פסולת שמזיקה לסביבה. הטכנולוגיה זמינה, ורק דבר אחד מונע ממדינת ישראל לעשות מהפכה בתחום הטיפול בפסולת – המשך ההטמנה הזולה והנוחה לכאורה.

במדינת ישראל חסרים היום מתקני קצה רבים לטיפול בפסולת. הטכנולוגיות הללו מאפשרות להפיק אנרגיה מפסולת, למחזר חומרי גלם, ולצמצם את נפח הפסולת המוטמנת ב-60% ויותר. בשוודיה, למשל, פחות מ-1% מהפסולת מוטמנת. בגרמניה המספר עומד על פחות מ-2%. מדוע ישראל נשארת מאחור עם 80%?

התשובה פשוטה – כל עוד המדינה מאפשרת הטמנה במחירים נמוכים, אין סיבה כלכלית להשקיע במתקני טיפול מתקדמים. המצב הנוכחי יוצר עיוות שוק. במקום תחרות אמיתית בין טכנולוגיות וגישות שונות לטיפול בפסולת, קיים מונופול דה-פקטו של ההטמנה, שמונע פיתוח של פתרונות טובים וסביבתיים יותר.

המדינה חייבת להכריז על הפסקת ההטמנה בלוח זמנים ברור ומחייב. ברגע שהשוק יבין שההטמנה לא תהיה אופציה בעוד מספר שנים, נראה התקדמות ממשית של יוזמות ופרויקטים עבור פתרונות קצה. חברות ויזמים נוספים ייכנסו לתחום, יתחרו ביניהם על מתן הפתרון היעיל, הסביבתי והכלכלי ביותר, והתוצאה תהיה ירידת מחירים ושיפור טכנולוגי מתמיד לצד צמצום משמעותי של הטמנת פסולת. כל טון פסולת שנקבר באדמה הוא הזדמנות מוחמצת לייצר אנרגיה, למיחזור חומרים, ולייצור כלכלה מעגלית אמיתית.

הניסיון העולמי מוכיח שכאשר מדינות קובעות יעדים ברורים להפחתת הטמנה, השוק מגיב במהירות ויעילות. באיחוד האירופי, הדירקטיבה להפחתת הטמנה הובילה לקפיצת מדרגה בטכנולוגיות טיפול בפסולת. היום, המדינות המובילות באירופה כמעט ואינן מטמינות פסולת כלל, והן עושות זאת במחירים סבירים ותוך יצירת תעסוקה ירוקה ואנרגיה נקייה.

ישראל יכולה וצריכה להוביל בתחום הטיפול בפסולת, בדיוק כפי שהיא מובילה בתחומים טכנולוגיים אחרים. הטכנולוגיה קיימת, מוכחת ומוכנה ליישום. הדרך לשם עוברת בהחלטה פשוטה אך קריטית – הפסקת ההטמנה. זו לא קריאה להתערבות ממשלתית מסיבית או לסובסידיות ענק. להפך, זו קריאה לתת לשוק החופשי לפעול, לתחרות להתפתח, ולטכנולוגיה להוכיח את עצמה, ברגולציה מאפשרת ומדיניות ברורה וחדה.

הבחירה בידי המדינה.

עליה לבחור בעתיד נקי, יעיל, סביבתי וכלכלי יותר. ברגע שהשוק יקבל את האות הברור, התוצאות יגיעו בהתאם. הגיע הזמן להפסיק לקבור את הפסולת שלנו ואת ההזדמנויות שלנו באדמה, ולהתחיל לבנות תעשיית טיפול בפסולת מתקדמת, תחרותית וסביבתית. הגיע זמן ההכרזה – תם עידן ההטמנה.

אריה זאוברמן הוא מנכ"ל סמארט וויסט (Smart Waste)

לינק ישיר למאמר: https://www.calcalist.co.il/local_news/article/bj7rq3nweg

כיום, 80 אחוזים מהפסולת הביתית בישראל מוטמנת בקרקע, אבל יש חדשות טובות: לראשונה בארץ, פארק טכנולוגי חדש יטפל ביותר מ-400 אלף טון פסולת בשנה ויהפוך אותה לחשמל ירוק וימחזר ממנה חומרים רבים. בכך, הוא יאפשר לרשויות המקומיות להפחית משמעותית את עלויות הטיפול בפסולת – תוך שמירה על הסביבה.

לאן הולכת הפסולת שאנחנו משליכים? מתוך למעלה מ-6 מיליון טונות של פסולת המיוצרת בישראל מדי שנה, 80 אחוזים מוטמנים בקרקע. הטמנת הפסולת לא רק תופסת שטחי קרקע יקרים, היא גם מזהמת את מי התהום, פולטת גזי חממה מזיקים לאוויר וגורמת לנזקים רבים. שטחי ההטמנה הולכים ונעלמים ומחיר ההטמנה עולה באופן משמעותי, כך שרשויות מקומיות נאלצות להוציא מאות מיליוני שקלים בשנה.

כדי להוביל לעתיד טוב יותר, בימים אלה חברת סמארט וויסט שבבעלות קבוצת שיכון ובינוי וקבוצת בלוג'ן מקימה פארק חדשני סמוך לאתר השפד"ן, שיהיה הגדול והמתקדם מסוגו בישראל ויטפל בפסולת עירונית בהיקף של למעלה מ-400,000 טון מדי שנה.

מנכ"ל חברת סמארט וויסט, אריה זאוברמן, רואה בפארק הטכנולוגי מהפכה של ממש. לדבריו, הפתרון יציע לרשויות המקומיות אלטרנטיבה סביבתית זמינה ותחרותית, שעלותה נמוכה בהשוואה לפתרונות אחרים בשוק – במיוחד ביחס להטמנה המזיקה לסביבה. "הפארק יהיה פריצת דרך בטיפול בפסולת בישראל. לקחנו על עצמנו משימה מאתגרת – להוביל פתרון סביבתי וטכנולוגי ברמה הכי גבוהה שקיימת בעולם, תוך שמירה על רמת מחירים תחרותית".

מהן הבעיות בהטמנת פסולת?

הטמנת פסולת היא אחת הבעיות הסביבתיות הגדולות ביותר, הסיבות רבות: היא מבזבזת שטחי קרקע יקרים שהולכים ומתמעטים. בנוסף, אתרי הטמנה גורמים למפגעים סביבתיים חמורים – הם מזהמים את מי התהום, פולטים גז מתאן מזיק לאטמוספירה, מייצרים ריחות רעים, ומושכים בעלי חיים שעלולים להפיץ מחלות. יתרה מכך, אתרי הטמנה חשופים לשריפות שעלולות לגרום לזיהום אוויר נוסף. פתרון ההטמנה אינו בר-קיימא: בישראל, בשונה ממדינות מתקדמות אחרות, יש גידול בייצור הפסולת לתושב, בניגוד למגמה בעולם המערבי שבו יש צמצום בייצור פסולת. בנוסף, בישראל האוכלוסייה גדלה באופן מהיר וכמות הפסולת עולה בהתאם, כך שמתקרבים במהירות למצב שלא יהיה עוד מקום להטמין את הפסולת. חשוב ביותר למצוא פתרונות חלופיים שיאפשרו להפוך את הפסולת ממטרד סביבתי למשאב, לתוצר שיכול לשמש אותנו.

חוסכים לרשויות ומשפרים את הסביבה

הפארק הטכנולוגי החדש יסייע לא רק לסביבה – אלא גם יקל משמעותית על הרשויות המקומיות שסובבות אותו. "לרשויות המקומיות ישנה היום הזדמנות להיות חלק מהמהפכה הסביבתית ולהוביל יחד איתנו מהלך משמעותי שיחסוך להן כספים רבים", אומר זאוברמן. הפארק יאפשר להן לצמצם את העלויות הגבוהות הכרוכות בפינוי, שינוע והטמנת הפסולת. בנוסף, הוא יחליף תחנות מעבר ישנות שמהוות מטרד סביבתי בערים השונות, ויביא להפחתה משמעותית בכמות המשאיות העוברות ברחבי העיר לתחנות המעבר.
מפסולת לחשמל ירוק

הפארק הטכנולוגי, שיוקם בסמוך לאתר השפד"ן, יפעיל טכנולוגיות מיון מתקדמות שמאפשרות חילוץ מוגבר של חומרים למיחזור. בשונה ממתקני מיון אחרים, הפארק יטפל בזרם האורגני (הפסולת הרטובה) בשיטת עיכול אנאירובי, ממנה יופק ביו-גז לייצור חשמל וחומרים למיחזור. "בתכנון והקמת הפארק לקחו חלק מיטב החברות המובילות בעולם", מדגיש זאוברמן. "אנו נפעיל אותו כמערכת סגורה שמטיבה עם הסביבה, כך שנהפוך את הפסולת למשאב – הן ביצירת חשמל ירוק והן ביצירת חומרים למיחזור, לשימוש חוזר בתעשיות שונות. בכך אנחנו מציעים פתרון לאחת הבעיות הסביבתיות החמורות ביותר בישראל היום – הטמנת הפסולת".

איך זה עובד?

100% מהפסולת שמתקבלת בפארק מטופלת, לאחר קליטתה בפארק הטכנולוגי. הפסולת עוברת מיון אוטומטי באמצעות מערכות מתקדמות מסוגים שונים וברמה גבוהה מאוד, בכדי לאפשר חילוץ של מקסימום חומרים שניתנים ששימוש חוזר. הפסולת האורגנית מועברת למעכלים שבהם נוצר ביו גז. את הביו גז מנקים מחומרים מזהמים והוא משמש לייצור 4.8 מגה וואט חשמל ירוק שמוזן לרשת החשמל. שאריות החומר האורגני עוברים הליך של ייצוב ושאריות מיון אחרות עוברות הליך של ייבוש ביולוגי.

הפארק יפחית בשלב הראשון את היקף ההטמנה עד כדי 40% (במקום 80%) ובהמשך יוכל הפארק, בשיתוף עם הרשויות המקומיות, להפחית את ההטמנה עד לכדי 20%. הפארק פועל במבנים סגורים שנמצאים בתת לחץ (שלא מאפשר יציאת אוויר לא מטופל) ומחובר למערכת טיפול אוויר מתקדמת למניעת ריחות וללא שריפת פסולת. הפארק הוא בשורה סביבתית. הוא מהווה חלק מפתרון בעיה לאומית ומקומית, משפר את איכות הסביבה ומקטין האופן משמעותי מפגעים סביבתיים. הפארק יפעל תחת פיקוח הדוק של הרשויות ובשקיפות מלאה על מנת להבטיח סביבה נקייה ובטוחה יותר.

הרשויות המקומיות טוענות כי התייקרות תעריפי ההטמנה מסתכמת בכ 150- מיליון שקל בשנה וכי הדבר עלול להוביל לקריסתן הכלכלית. המשבר הכללי בתחום מציב בפני הרשויות קושי גדול במציאת אתרים מתאימים לפינוי אשפה.

מרכז השלטון המקומי דורש מרשות מקרקעי ישראל )רמ"י( לבטל את שיטת גביית התמלוגים מאתרי הטמנת הפסולת בגין השימוש בקרקע.
זאת, בטענה שהחברות המנהלות את המטמנות החלו לגלגל את תוספת התשלום שנקבעה לפני כמה שנים אל הרשויות המקומיות.
בשלטון המקומי טוענים כי הדבר עלול להוביל את הרשויות לקריסה כלכלית. המחלוקת בנושא מצטרפת למשבר הגדול בתחום פינוי הפסולת בשל המחסור בשטחי הטמנה. משבר זה מציב בפני הרשויות המקומיות קושי גדול במציאת אתרים מתאימים לפינוי אשפה.

לפני כארבע שנים החליטה רמ"י על שינוי שיטת חישוב התמלוגים שהיא גובה מהמטמנות, וקבעה כי על המפעילים לשלם על כל טון של פסולת. ההחלטה התבססה על ההנחה ששינוי השיטה לא יפגע ברשויות המקומיות. ואולם, לטענת השלטון המקומי – לא כך המצב.
לאחרונה הודיעו כמה מאתרי ההטמנה הגדולים לרשויות המקומיות כי הם מעלים את המחיר שהם גובים ממשאיות הפסולת כדי שיגלם את מרכיב התמלוגים.
בפנייתו לרמ"י ציין השלטון המקומי כי הרשויות הן "לקוח שבוי" של מפעילי אתרי ההטמנה. הסיבה לכך היא מחסור בחלופות לשיטת ההטמנה והעובדה שכ 80%- מהפסולת מועברת כיום למטמנות.

לכן, אין לרשויות המקומיות ברירה אלא לשלם את הסכום הנוסף, המצטבר לעלות שנתית של כ- 150 מיליון שקל. "מדובר בחוסר סבירות קיצוני לנוכח היוקר הקיצוני של עלויות הטמנה הקיים כבר עתה", נכתב בפנייה. "הרשויות עומדות בפני קריסה וכל עול נוסף יכול להטות את הכף. אנו דורשים שרמ"י תקפיא את דרישת התמלוגים ותפעיל את כל הכלים העומדים לרשותה כדי למנוע את גלגול התשלום על הרשויות".

הסכום הכולל שנגבה מהרשויות המקומיות עבור ההטמנה מושפע בין היתר מהריכוזיות בתחום פינוי הפסולת, דבר שמונע הוזלת מחירים.
השלטון המקומי מאשים את הרגולטורים – בהם רמ"י והמשרד להגנת הסביבה – בחוסר טיפול בריכוזיות וכי במקביל לייקור התעריפים במטמנות, הם אינם פועלים להקמת מתקני טיפול בפסולת שאינם מבוססים על הטמנה. הכוונה היא למתקני מיון ומחזור, והפקתאנרגיה מפסולת. "לרמ"י הסמכות והיכולת לשווק קרקע לטובת
הקמת מתקנים כאלו תוך יצירת תמריצים כלכליים", ציין השלטון המקומי בפנייתו.

בשנים האחרונות יזם המשרד להגנת הסביבה הקמת כמה מתקנים לטיפול בפסולת שאינם מתבססים על הטמנה. אחד הגדולים מביניהם הוא מתקן חברת "סמרט וויסט", המוקם בימים אלה בראשון לציון, ומתבסס בין השאר על פירוק ביולוגי, בתהליך היוצר גז שממנוניתן להפיק חשמל. המתקן אמור להתחיל לפעול ב- 2026, אבל עצם הפעלתו תלויה בחתימת הסכמים עם רשויות מקומיות לפינוי הפסולת שלהן אליו. בגלל חוסר הוודאות הכללי השורר בתחום, יש קושי בחתימת הסכמים אלו.
המשרד להגנת הסביבה כשל עד עתה בניסיונו לפקח על מחירי הטמנת הפסולת ופנה אל ועדת המחירים הבין-משרדית כדי שתיקבע המלצות לכך. הוועדה הגיעה לסיכומים, אולם משרד האוצר דחה עד כה את יישומם. לפני כשלושה שבועות פנו השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ומנכ"ל משרדה, אסף יזדי, אל משרד האוצר ודרשו לכנס את הוועדה כדי לקבל החלטה סופית בנושא.
מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "שיטת התמלוגים נועדה ליצור ודאות. המעבר אליה ושיעור התמלוגים לפי סוגי פסולת נעשו בתיאום מלא והדוק עם המשרד להגנת הסביבה, תוך יישום אחראי ועל הצד הנמוך והזהיר. עבודה כלכלית שנעשתה לאחרונה ברשות הוכיחה ששיעורי התמלוגים נמוכים משמעותית מהתעריפים
המקובלים בענף ומותירים שולי רווח רחבים לבעלי המטמנות, כך שאין הצדקה לשרשר את העלות לצרכני קצה. במידה ויש כשלי שוק כנטען, על גופים רגולטוריים כמו רשות התחרות או ועדת המחיריםהבין-משרדית לפעול, אך אין הדבר קשור למנגנון התמלוגים וממילא הוא אינו בסמכות רמ"י. הטענה לגבי שיווק קרקעות אינה מוכרת
לרשות. הרגולטור בנושא הוא המשרד להגנת הסביבה ורמ"י עובדת איתו למתן פתרונות למתקני טיפול בפסולת בהיבטי קרקע ככל שהדבר יידרש".