הרשויות המקומיות טוענות כי התייקרות תעריפי ההטמנה מסתכמת בכ 150- מיליון שקל בשנה וכי הדבר עלול להוביל לקריסתן הכלכלית. המשבר הכללי בתחום מציב בפני הרשויות קושי גדול במציאת אתרים מתאימים לפינוי אשפה.
מרכז השלטון המקומי דורש מרשות מקרקעי ישראל )רמ"י( לבטל את שיטת גביית התמלוגים מאתרי הטמנת הפסולת בגין השימוש בקרקע.
זאת, בטענה שהחברות המנהלות את המטמנות החלו לגלגל את תוספת התשלום שנקבעה לפני כמה שנים אל הרשויות המקומיות.
בשלטון המקומי טוענים כי הדבר עלול להוביל את הרשויות לקריסה כלכלית. המחלוקת בנושא מצטרפת למשבר הגדול בתחום פינוי הפסולת בשל המחסור בשטחי הטמנה. משבר זה מציב בפני הרשויות המקומיות קושי גדול במציאת אתרים מתאימים לפינוי אשפה.
לפני כארבע שנים החליטה רמ"י על שינוי שיטת חישוב התמלוגים שהיא גובה מהמטמנות, וקבעה כי על המפעילים לשלם על כל טון של פסולת. ההחלטה התבססה על ההנחה ששינוי השיטה לא יפגע ברשויות המקומיות. ואולם, לטענת השלטון המקומי – לא כך המצב.
לאחרונה הודיעו כמה מאתרי ההטמנה הגדולים לרשויות המקומיות כי הם מעלים את המחיר שהם גובים ממשאיות הפסולת כדי שיגלם את מרכיב התמלוגים.
בפנייתו לרמ"י ציין השלטון המקומי כי הרשויות הן "לקוח שבוי" של מפעילי אתרי ההטמנה. הסיבה לכך היא מחסור בחלופות לשיטת ההטמנה והעובדה שכ 80%- מהפסולת מועברת כיום למטמנות.
לכן, אין לרשויות המקומיות ברירה אלא לשלם את הסכום הנוסף, המצטבר לעלות שנתית של כ- 150 מיליון שקל. "מדובר בחוסר סבירות קיצוני לנוכח היוקר הקיצוני של עלויות הטמנה הקיים כבר עתה", נכתב בפנייה. "הרשויות עומדות בפני קריסה וכל עול נוסף יכול להטות את הכף. אנו דורשים שרמ"י תקפיא את דרישת התמלוגים ותפעיל את כל הכלים העומדים לרשותה כדי למנוע את גלגול התשלום על הרשויות".
הסכום הכולל שנגבה מהרשויות המקומיות עבור ההטמנה מושפע בין היתר מהריכוזיות בתחום פינוי הפסולת, דבר שמונע הוזלת מחירים.
השלטון המקומי מאשים את הרגולטורים – בהם רמ"י והמשרד להגנת הסביבה – בחוסר טיפול בריכוזיות וכי במקביל לייקור התעריפים במטמנות, הם אינם פועלים להקמת מתקני טיפול בפסולת שאינם מבוססים על הטמנה. הכוונה היא למתקני מיון ומחזור, והפקתאנרגיה מפסולת. "לרמ"י הסמכות והיכולת לשווק קרקע לטובת
הקמת מתקנים כאלו תוך יצירת תמריצים כלכליים", ציין השלטון המקומי בפנייתו.
בשנים האחרונות יזם המשרד להגנת הסביבה הקמת כמה מתקנים לטיפול בפסולת שאינם מתבססים על הטמנה. אחד הגדולים מביניהם הוא מתקן חברת "סמרט וויסט", המוקם בימים אלה בראשון לציון, ומתבסס בין השאר על פירוק ביולוגי, בתהליך היוצר גז שממנוניתן להפיק חשמל. המתקן אמור להתחיל לפעול ב- 2026, אבל עצם הפעלתו תלויה בחתימת הסכמים עם רשויות מקומיות לפינוי הפסולת שלהן אליו. בגלל חוסר הוודאות הכללי השורר בתחום, יש קושי בחתימת הסכמים אלו.
המשרד להגנת הסביבה כשל עד עתה בניסיונו לפקח על מחירי הטמנת הפסולת ופנה אל ועדת המחירים הבין-משרדית כדי שתיקבע המלצות לכך. הוועדה הגיעה לסיכומים, אולם משרד האוצר דחה עד כה את יישומם. לפני כשלושה שבועות פנו השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ומנכ"ל משרדה, אסף יזדי, אל משרד האוצר ודרשו לכנס את הוועדה כדי לקבל החלטה סופית בנושא.
מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "שיטת התמלוגים נועדה ליצור ודאות. המעבר אליה ושיעור התמלוגים לפי סוגי פסולת נעשו בתיאום מלא והדוק עם המשרד להגנת הסביבה, תוך יישום אחראי ועל הצד הנמוך והזהיר. עבודה כלכלית שנעשתה לאחרונה ברשות הוכיחה ששיעורי התמלוגים נמוכים משמעותית מהתעריפים
המקובלים בענף ומותירים שולי רווח רחבים לבעלי המטמנות, כך שאין הצדקה לשרשר את העלות לצרכני קצה. במידה ויש כשלי שוק כנטען, על גופים רגולטוריים כמו רשות התחרות או ועדת המחיריםהבין-משרדית לפעול, אך אין הדבר קשור למנגנון התמלוגים וממילא הוא אינו בסמכות רמ"י. הטענה לגבי שיווק קרקעות אינה מוכרת
לרשות. הרגולטור בנושא הוא המשרד להגנת הסביבה ורמ"י עובדת איתו למתן פתרונות למתקני טיפול בפסולת בהיבטי קרקע ככל שהדבר יידרש".
